יומן מלחמה- איך זה לחיות תחת טילים ופחד
רינה בן שבת,בת 15,גן יבנה

בס"ד

שמי רינה בן שבת ואני גרה בגן יבנה, סמוך לאשדוד, ישוב שהצטרף לאחרונה לטווח הקסאמים והגראדים (29.5 ק"מ)

כדי לנסות להעביר את הפחד והלחץ שבו אנו, תושבי הדרום חיים, כתבתי יומן מלחמה המתאר איך לחיות תחת טילים.

אך היומן מתייחס גם לתושבי שדרות, ישובי עוטף עזה ואשקלון אשר סבלם גדול משלי פי 8.
יום ראשון בבוקר, השעה 9:30 ואני בתחנת האוטובוס ביבנה, מחכה לקו 340 שייקח אותי הביתה, לגן יבנה.
ופתאום נשמעת אזזזזעקה ואני רועדת מפחד רצה אל מחוץ לתחנה, מתקשרת לדודתי:" שלומית, בואי תיקחי אותי מהר יש אזעקה..אני לא עולה על האוטובוס", והיא עונה:"תישארי איפה שאת, הכול יהיה בסדר אני בדרך אלייך".

בינתיים אני שומעת אזעקה עולה ויורדת, כולי רועדת מפחד, מתקשרת מהר לאמא לשאול אם הכול בסדר..אמא אומרת:" אני עם שי בממ"ד, גם לנו הייתה אזעקה, והטיל נשמע ממש קרוב".
ואני מתפללת לאלוהים, אומרת "שיר למעלות" רק שהכול יהיה בסדר.
שלומית באה לקחת אותי לעבודה שלה ומשם אמא שלי באה לקחת אותי.
כל הדרך אני מתפללת "שיר למעלות" שלא תהיה אזעקה.
הגענו הביתה, אלוהים הקשיב לי..אלוהים תמיד מקשיב והכול היה בסדר, היה שקט ובלילה פחדתי לישון לבד, ישנתי עם הורי.
יום למחרת, אחרי לילה עם נדודי שינה רבים, מהפחד, מהפחד שתהיה אזעקה ולא נשמע.. כך עבר לו הלילה והגיע יום שני.
כל היום היינו בבית, כמובן אסור לצאת, פיקוד העורף הורה להישאר במרחק של 45 שניות מן הממ"ד.
ובערב, כשאבא בא הביתה, נשמעה האזעקה שוב, ואבא ואמא צועקים לי:"רייינהה אזעקה, רינה אזעקה..בואי מהר.."
ואני עוזבת הכול ורצה במהירות, כמה שרק אפשר לממ"ד..כולי רועדת מפחד..נכסנו במהירות למד"ד ומספר שניות אח"כ,
בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבווווווווווווווווווווםםםםםםםםםםםם
חזק ואני מבוהלת, רק שאף אחד לא נפגע!
מספר דקות אח"כ יצאנו מהר לשמוע בחדשות איפה הייתה הנפילה,
היא הייתה באשדוד וגבתה חיי אדם, אירית שטרית ז"ל, כולכם בטח שמעתם עליה ועל הביש מזל שהיה לה..אירית תנוחי על משכבך בשלום!
כולנו יושבים בסלון ושומעים חדשות, רק חדשות..
ולא עבר הרבה זמן עד שנשמעה עוד פעם אזעקה..אנחנו גרים במכבים ומכיוון שאנחנו כל כך קרובים לאשדוד אנחנו גם שומעים את האזעקות שם..אז כדי שנהיה בטוחים נכנסנו לממ"ד
בבבבבבבבבבבבבבוווווווווווווווווווווווווווווווווווםםםםםםם וגם הפעם הייתה הנפיל של הגראד באשדוד..
שוב ישנתי עם הורי,וגם הפעם התקשיתי לישון מהפחד שלא נשמע את האזעקה..
הגיע לו יום שלישי..ואחי בדרך חזרה מאילת..
במשך כל היום אני רק מדמיינת אזעקות..מהפחד..כל רעש של משאית הנוסעת בכביש..רעש הרוחות ואפילו אמבולנס נשמע כמו אזעקה.
אחי היה בדרך מאילת והודיע לנו כי הם בבאר שבע. בערך כחצי שעה אח"כ אמרו בחדשות שנפלו רקטות בבאר שבע..אמא מנסה להשיג את אחי, הוא לא עונה, כולנו מפוחדים ואני, אני רק מתפללת לאלוהים שהכול בסדר..זה עזר, אלוהים הקשיב לתפילותיי ואחי הגיע בשלום הביתה.
בלילה, ישבנו כולנו מול הטלוויזיה..ופתאום אני שומעת אזעקה..ישר קפצנו כולם לממ"ד אך בסוף הסתבר שרק דמיינתי..כן זהי עוד תוצאה ישירה של הפחד..הפחד שיבוא טיל ישר לבית ולא נשמע את האזעקה..כך אני כל היום וכל הלילה מפחדת שלא נשמע את האזעקות.
וכל הימים יש את רעש המטוסים מבסיס חל האוויר בחצור..כל פעם שאני שומעת מטוס אני מתפללת ומקווה שיפציצו עוד מקום עם תחמושת של החמאס, שיחסלו עוד בכיר וישמידו את כל הטילים והנשקים שיש להם כדי שנחזור לחיות בשקט.
והנה הגיע יום רביעי..אני קוראת לאחותי סיפור, אמא מתקלחת ונדב, אחי, אוכל..פתאום נשמעה אזעקה..לקחתי את אחותי צרחתי לאמא אזעקה..אזעקהה..ורצנו למקלט..אמא עם חלוק..יצאה באמצע המקלחת..ואני מבוהלת..כמו תמיד..ואחותי הקטנה בת שנה וארבעה חודשים עדיין לא מבינה דבר.
כל היום פחדתי..המשכתי לדמיין אזעקות..אפילו המקלחות החלו להיות קצרות מתמיד מהפחד שתהיה אזעקה בזמן המקלחת, ואכן זה קרה, בערב יום רביעי נשמעה עוד פעם האזעקה..ואני במקלחת..יצאתי במהרה, שמתי חלוק, צעקתי לאמא ואחי אזעקה..ובדיוק אבא היה באוטו..הוא השאיר האוטו דלוק ורץ לממ"ד..כמה שניות אח"כ נשמע
בוווווווום בוווםםםםם בבבבבבווום
שלוש אזעקות ברציפות..כל בום נשמע יותר יותר קרוב..כמובן אחרי מספר דקות חזרתי למקלחת והפעם היא הייתה במהרה שלא יקרה אותו הדבר פעם נוספת.
בערב אי אפשר היה לחגוג סילבסטר כי פיקוד העורף הורה שאסור התקהלויות מעל 100 איש וכי מסיבות הסילבסטר בוטלו.
אז פשוט הלכתי לישון אצל חברה, דניאל..היינו אצלה כמה חברות וראינו עדי אשכנזי..אכלנו וקיבלנו את השנה החדשה במתכונת מצומצמת.
יום למחרת , יום רביעי הייתה בשעה 12:00 אזעקת ניסיון ולמרות שידענו שזה רק ניסוי נכנסנו, דניאל ואני לממ"ד שלא בטעות זו תהיה אזעקת אמת.
הגיע לו יום שישי..הלכתי לישון אצל חברה…קצת להתאוורר..כמובן שאי אפשר לצאת אז נשארנו בבית..ראינו סרטים, דיברנו.

בבוקר בשעה 11:40 הופעלה אזעקה..הוריה נכנסו במהירות לחדרה וצעקו לנו הילה רינה קומו אזעקה..קמתי במהרה, מותך שינה קוראת "הילה קומי" ומושכת אותה מן המיטה..רצנו מהר לממ"ד וכשהגענו הילה ואני עוד חצי ישנות, אך מפחדות ורועדות מהלחץ..ואז

 בבבבבבבבבבבבבבב           וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו                םםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

חזק מתמיד נשמע..חכינו מספר דקות ויצאנו לראות איפה נפל הטיל הפעם, תחילה לא אמרו כלום, אח"כ אמרו איזור אשדוד ואז הסתבר..הטיל נפל כאן בגן יבנה..ישוב שלא ספג טילים מעולם.. עכשיו סופג שני טילים בשבוע.

הילה ואני מתקשרות מהר לכל החברות לוודא שהכול בסדר. מאוחר יותר התברר שהטיל נפל ליד ביתם של חבר של הילה, שלא היה בבית וידיד שלנו..התקשרנו אליו במהירות..לראות שהכול בסדר.."הבית רעד..בהתחלה חשבתי שהטיל נפל על הבית שלנו" הוא אמר.

רק בשישי דיברתי איתו על הטיל שנפל בראשון מול הבית שלי..ושזה מסוכן שהם משחקים במגרש כדורגל.

כל היום חושבת וחושבת..שומעת אזעקות מכל צליל ומפחדת מאוד מפחדת..הטלוויזיה פתוחה באופן קבוע ומזפזפים בין ערוץ 22 לערוץ 10.
כל זאת כאשר אנחנו בטווח במשך שיש ימים בלבד..השאלה מה קורה עם אלה שבטווח במשך שמונה שנים..ואין להם 45 שניות לרוץ לממ"ד..איך אפשר לחיות, ללמוד ,לעבוד כך..כשכל הזמן יש "צבע אדום" וחייב לרוץ כמו שלא רצת בחיים שלך רק כדי למצוא מחסה.
אז איך אנשים ומדינות בעולם בפרט, מפנים אצבע מאשימה כלפי ישראל!?
אני בטוחה שאם להן יהיו תושבים אשר יושבים במשך 8 שנים תחת מתקפה של טילים יום יום, המדינות הללו יעשו הכול בכדי להשיב את השקט לאזרחיהן..וכמובן לא יאמרו להן דבר.
אז למה אותנו תמיד מאשימים כאשר מה שמדינתנו עושה זה בסך הכול להגן על אזרחיה!
זה לא שלא ניסינו..להפך.. ניסינו..דיברנו הזהרנו..אפילו הגענו להסכם רגיעה שבמהלכו החמאס ניצל את העובדה וצבר לעצמו נשק, וכשהוא הסתיים החמאס הם אלה שהפרו אותו הם אלה ששלחו 60 רקטות לעבר ישראל ביממה..אז די נמאס לשתוק..אנחנו לא יכולים להעביר כך על סדר היום שאלפי תושבים בשדרות, ישובי עוטף עזה, באשקלון, לאחרונה גם באשדוד, באר שבע, יבנה, גן יבנה, גדרה וכו' ימשיכו לחיות תחת אש וקסאמים כאילו זאת שגרת חייהם.
דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדי      ננננמאאאאסססססססס
המטרה שלנו זה לא לחבוש את עזה ולא להפיל אותה אלא להגיע למצב שבו לא נחייה תחת איום הקאסמים.
צה"ל לללאאא שולח פצצות לאזרחים אלא רק למקומות בהן יש לחמאס נשקים ותחמושת, והם מנצלים את טוב ליבו של עם ישראל..מתחבאים בין בתי חולים, מושכים סביבם כמה שיותר נשים וילדים כיוון שהם יודעים שלא נפגע בהם כך.
ותושבי עזה עיוורים, לא מבינים שהחמאס הוא לרעתם..הרי הם אלה שירדו למחתרת, הם מוגנים,ובינתיים האזרחים הם אלה שסובלים, נפצעים ומתים.
אז בואו נחזק את צבא הגנה לישראל ואת כל מדינתנו ובעיקר את תושבי הדרום..תהיו חזקים..ואתם חיילים תלחמו בהם למען מדינתנו, למען השקט והשלווה של האזרחים.
שתהיה לכולנו שבת שלום וששבת שקטה.

למען הצלחת החיילים קראו בבקשה את הפרק הזה בתהילים.

תהלים פרק כ
כ לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד׃
2 יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃
3 יִשְׁלַח־עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ׃
4 יִזְכֹּר כָּל־מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃
5 יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל־עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃
6 נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם־אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל; יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃
7 עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ; בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ׃
8 אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים; וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃
9 הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד׃
10 יְהוָה הוֹשִׁיעָה; הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ׃